כמו אצל רבות אחרות, גם אצלה הופיעה טפשת ההריון. שמות שנשכחים, מידות נעליים שמתבלבלות, ימים שמתערבבים, והשאלה הקבועה אם היא כבר אכלה.
“בעבודה זה היה לפעמים קשוח,” היא צוחקת, “אבל גם די מצחיק.”

והחשקים?

“מאוד,” היא מודה. “שוקו, קורנפלקס עם חלב, קרפ צרפתי מפורק עם נוטלה, כריכים וטוסטים. והכי מוזר- להתעורר בחמש בבוקר רעבה בטירוף.”

ובתוך כל זה, אורני שם לגמרי. בהכלה מוחלטת.
“הוא ממש עף על ההריון שלי ועל זה שאני סוחבת את התינוקת שלנו,” מאי אומרת. “עוזר בהכול- משוקו וקרפ בשעות הזויות ועד לגרביים ונעליים.”

נתקלת גם בהערות לא במקום?

ברור.
״העירו לי כמה פעמים על הגודל של הבטן שלי״ מאי ממשיכה ומוסיפה ״פעם אחת שאלו אותי אם אני בטוחה שאין לי תאומים. בחרתי להתעלם כי זה לרוב הגיע מנשים מבוגרות או גברים שחושבים שהם מצחיקים.״

ואם יש משהו שההריון הזה חידד אצלך?

כאן היא עוצרת רגע.
“הריון תקין הוא לא מובן מאליו. אני מרגישה שאני מתעסקת יותר בעיקר ופחות בתפל, ומעריכה את הגוף שלי הרבה יותר.”

והמסר שהיא משאירה פשוט וברור:
“להקיף את עצמך באנשים טובים ובאנרגיות טובות. יש כל כך הרבה דעות בהריון עדיף להקשיב לקולות חיוביים ומרגיעים, ולא לאלה שמלחיצים.”

הכתבה הזו פותחת סדרה חודשית שבה נמשיך לפגוש נשים, לשמוע, לשאול ולהישאר בשיחה פתוחה על התקופה הזו.

זה היה הפרק של מאי. הפרק הבא כבר בדרך.